חלק מהשאלות שפסיכולוגים מתמודדים איתן לא ניתנות לפתרון במפגש פרטני. סטיגמה כלפי אנשים עם מחלה נפשית, הימנעות מפנייה לעזרה, נגישות של שירותים, אפליה בשוק העבודה. אלה שאלות ברמת המערכת, וטיפול פרטני לא ייגע בהן.
מה עושים בפועל
מחקר יישומי: מדידת עמדות, זיהוי חסמים התנהגותיים, הערכת תוכניות.
עיצוב התערבויות: קמפיינים, שינוי ברירות מחדל, תכנון שירותים שמפחית חיכוך.
עבודה קהילתית ברמת שכונה, קבוצה או ארגון.
וייעוץ למדיניות, שהוא בעיקרו תרגום של ידע פסיכולוגי לשפה של מקבלי החלטות.
מושג מפתח: מגע בין קבוצתי
אחד הממצאים היציבים בפסיכולוגיה החברתית הוא שמגע בין קבוצות מפחית דעות קדומות, בתנאים מסוימים: מעמד שווה במצב, מטרה משותפת, שיתוף פעולה ותמיכה מוסדית.
זה בסיס תיאורטי ישיר לתוכניות שילוב בבית ספר, במקום עבודה ובקהילה. וזו גם הסיבה שמאבק בסטיגמה נשען פחות על מסירת מידע ויותר על יצירת מפגש אמיתי.
הקשר לשיקום
המודל החברתי של מוגבלות הוא במידה רבה טענה של פסיכולוגיה חברתית. הבעיה איננה רק בגוף אלא במבנה שסביבו.
פסיכולוג שיקומי שיושב מול מעסיק, מול ועדה או מול קהילה מפעיל בפועל ידע חברתי, גם אם לא קורא לזה כך.
