שאלה שחוזרת אצל סטודנטים ואצל הורים באותה תדירות: מה ההבדל בין אבחון נוירופסיכולוגי לאבחון פסיכודידקטי, ומתי צריך כל אחד.
התשובה הקצרה: הם עונים על שאלות שונות. הארוכה מתחילה בשאלה מי שואל.
אבחון דידקטי ופסיכודידקטי
השאלה שהוא עונה עליה: האם קיימת לקות למידה, מה מאפייניה, ואילו התאמות והתערבויות חינוכיות מתאימות.
מה נבדק: החלק הדידקטי בוחן מיומנויות אקדמיות בפועל, כלומר קריאה, כתיבה, איות, הבנת הנקרא וחשבון, ביחס לרמה המצופה. באבחון פסיכודידקטי מתווסף חלק פסיכולוגי, שכולל בדרך כלל הערכה קוגניטיבית רחבה יותר והתייחסות לתפקוד הרגשי, ומטרתו לבדוק מה מסביר את הפער.
מי מבצע: החלק הדידקטי נעשה על ידי מאבחן דידקטי, והחלק הפסיכולוגי על ידי פסיכולוג. באבחון פסיכודידקטי מלא נדרשים שני החלקים.
למה זה משמש בפועל: בעיקר לצורך התאמות בלמידה ובבחינות, במערכת החינוך, במוסדות להשכלה גבוהה ובבחינות חיצוניות. חלק ניכר מהאבחונים בישראל נעשים בדיוק לשם כך.
אבחון נוירופסיכולוגי
השאלה שהוא עונה עליה: מהו פרופיל התפקוד הקוגניטיבי של האדם, ומה הקשר בינו לבין מצב נוירולוגי ידוע או חשוד.
מה נבדק: תחומים קוגניטיביים בצורה ממוקדת יותר: קשב, מהירות עיבוד, זיכרון על סוגיו, שפה, תפקודים ניהוליים, תפיסה מרחבית ולעיתים גם הערכת מאמץ ומהימנות ביצוע. לצידם נבדקים מצב רגשי, מודעות עצמית ותפקוד יומיומי.
מי מבצע: פסיכולוג עם הכשרה ייעודית בנוירופסיכולוגיה. בישראל ההכשרה הזאת נרכשת בעיקר בתוך המסלולים השיקומי והקליני.
למה זה משמש בפועל: אחרי אירוע מוחי, פגיעת ראש, גידול, טרשת נפוצה, אפילפסיה או במצבים של ירידה קוגניטיבית. השאלות הן מעשיות מאוד: האם אפשר לחזור לעבוד, האם אפשר לנהוג, איזו תמיכה נדרשת בבית, מה סדר העדיפויות בשיקום, והאם קיים שינוי לעומת בדיקה קודמת.
ההבדל שקל לפספס
אבחון פסיכודידקטי שואל בעיקר איך האדם לומד ומה יסייע לו ללמוד.
אבחון נוירופסיכולוגי שואל בעיקר איך המוח שלו מתפקד עכשיו ביחס למה שהיה, ומה זה אומר על החיים מחוץ לכיתה.
לכן אבחון פסיכודידקטי איננו תחליף לנוירופסיכולוגי אחרי פגיעת ראש, ואבחון נוירופסיכולוגי לרוב אינו הכלי הנכון להשגת התאמות בלמידה.
שאלת הקשב
אחד הבלבולים הנפוצים נוגע לקשב וריכוז. הערכה פסיכולוגית יכולה לתרום מידע חשוב על תפקודי קשב, על מצב רגשי ועל אבחנה מבדלת, אבל בישראל אבחנה רפואית של הפרעת קשב וטיפול תרופתי בה הם באחריות רופא מוסמך לכך.
בפרקטיקה זה אומר עבודה משותפת. הפסיכולוג מספק תמונה תפקודית ורגשית, והרופא מכריע באבחנה הרפואית.
למה זה נוגע לשיקום במיוחד
אחרי פגיעה מוחית, שלושת הקשיים שהכי משפיעים על חזרה לעבודה הם לרוב תפקודים ניהוליים, מהירות עיבוד ועייפות. אף אחד מהם אינו נראה בשיחה קצרה, ואף אחד מהם אינו מופיע בצילום.
תפקידו של האבחון הנוירופסיכולוגי כאן איננו רק לתאר. הוא לתרגם: מהמספרים אל המשפט שאומר לאיזה תפקיד אפשר לחזור, בכמה שעות, ואילו התאמות יאפשרו את זה.
זו אחת הדוגמאות הברורות ביותר לכך שהערכה בשיקום איננה מטרה בפני עצמה אלא כלי לתכנון.
