לאורך שנים נחקר חוסן כתכונה אישיותית. המחקר העדכני מתאר אותו אחרת: כתהליך שנובע ממערכת שלמה של גורמים מגנים, רובם סביבתיים.
אן מאסטן תיארה את זה בניסוח שהשתרש, קסם רגיל. מה שמגן על ילדים בתנאים קשים אינו יוצא דופן אלא דברים שכיחים: מבוגר אחד יציב וזמין, תפקוד הורי סביר, מסגרת חינוכית, תחושת שייכות וכישורי ויסות.
למסקנה הזאת יש השלכה על מדיניות. אם חוסן נבנה בעיקר מסביבה, אז חיזוק חוסן איננו סדנה לפרט אלא השקעה בתנאים שסביבו.