איך בוחרים מגמה לתואר שני בפסיכולוגיה

בחירת מגמה לתואר שני מתרחשת בתנאים גרועים במיוחד לקבלת החלטות. לחץ של סף קבלה, מידע חלקי, וסביבה שמשדרת שיש מסלול אחד אמיתי וכל השאר פשרה.

ההנחה של הטקסט הזה שונה. המסלולים נבדלים זה מזה במידה שמצדיקה בדיקה רצינית, וההבדל ביניהם הוא לא הבדל של יוקרה.

למה כולם מדברים על קלינית

למגמה הקלינית יש נראות חריגה. היא הוותיקה, היא הגדולה, היא זו שמופיעה בסדרות, והיא זו שמזוהה בציבור עם המילה פסיכולוג. נוצרת לולאה: היא מוכרת, לכן פונים אליה, לכן התחרות עליה עצומה, לכן היא נתפסת כיוקרתית, לכן היא מוכרת עוד יותר.

זה לא הופך אותה למגמה פחות טובה. זה כן אומר שהעדפה שנוצרה בלי היכרות עם החלופות איננה בחירה אלא ברירת מחדל.

חמש שאלות

מה גודל היחידה שמעניינת אותך

יש אנשים שהעניין שלהם נמצא בפרט. מה קורה בתוך אדם אחד, לאורך זמן. אחרים מתעניינים במשפחה, בכיתה, בצוות, בארגון או באוכלוסייה שלמה. זה כנראה המשתנה שמנבא הכי טוב שביעות רצון אחרי עשור.

איפה אתה רוצה שהעבודה תתרחש

בחדר, במחלקה, בבית של המשפחה, בבית ספר, במפעל, בשטח. המגמות נבדלות מאוד בשאלה כמה מהעבודה מתרחשת במפגש קבוע ומוגן וכמה ממנה בעולם. אין כאן נכון ולא נכון, אבל יש התאמה.

איזו תוצאה מספקת אותך

שינוי פנימי איטי שקשה למדוד, או תוצאה גלויה. אדם שחזר לעבוד. תוכנית שהוטמעה. נוהל שהשתנה. אנשים שמתחברים לתוצאה הגלויה נוטים להישחק במסלולים שבהם היא נדירה, ולהפך.

כמה טוב אתה עם עמימות ועם קצב שלא בשליטתך

כל התחומים הקליניים דורשים סבלנות, אבל לא באותו אופן. עבודה שיקומית, למשל, נמדדת בעונות. יש בה נסיגות, ויש מצבים שבהם היעד המדויק הוא שמירה על מה שיש ולא שיפור. חלק מהאנשים מתוסכלים מזה. חלק דווקא מוצאים שם משהו שאין במקומות אחרים.

עם מי אתה רוצה לעבוד

לא רק איזו אוכלוסייה, אלא לצד אילו אנשי מקצוע. בחלק מהמגמות אתה נמצא בתוך שיח פסיכולוגי מובהק. באחרות אתה הקול הפסיכולוגי היחיד בחדר מלא רופאים, מרפאים בעיסוק, יועצי תעסוקה ובני משפחה. זה שינוי גדול בחוויית העבודה היומיומית.

איפה המקצוע נמצא היום

כדאי גם להכניס לשיקול דבר שלא מופיע בשום חוברת מידע: לאן התחום זז.

בעשור וחצי האחרונים מדדי התוצאה שנחשבים רציניים בעולם הפסיכולוגיה השתנו. פחות ציון בשאלון, יותר תפקוד בפועל. פחות הפרעה בבידוד, יותר אדם בתוך סביבה. הפסיכיאטריה עברה לקהילה, מדעי המוח נכנסו לכל דיון, וארגון הבריאות העולמי הפך את השאלה מה נפגע לשאלה מה האדם מצליח לעשות.

לשינוי הזה יש השלכה מעשית על בחירת מגמה. יש מסלולים שנבנו מלכתחילה סביב האינטגרציה הזאת, ויש כאלה שמתאימים את עצמם אליה עכשיו. מי שהעניין שלו הוא בדיוק בממשק שבין מוח, גוף, נפש וסביבה ימצא את עצמו בבית במקומות שבהם זה כבר קורה, ולא בהכרח במקום שבו הוא שמע הכי הרבה עליו.

שלוש טעויות נפוצות

• לבחור לפי סף קבלה. סף מודד תחרות, לא התאמה ולא ערך מקצועי.
• לבחור לפי הרצאה אחת. מרצה כריזמטי בקורס מבוא הוא מדגם קטן מאוד מתחום שלם.
• להניח שהדלת נסגרת. מעברים קורים, וחלק ניכר מהידע והמיומנויות משותפים לכל המסלולים.

מה באמת עוזר להחליט

דבר אחד עובד טוב יותר מכל השאר, ומעט מאוד אנשים עושים אותו. לדבר עם מי שעובד בשדה ולשאול שאלות ספציפיות. לא "אתה אוהב את העבודה שלך", אלא "תאר לי את יום שלישי האחרון שלך", "מה החלק שהכי מתיש", "מה למדת בתואר שהתברר כלא רלוונטי בכלל".

ואם אפשר, התנדבות או עבודה בשדה לפני ההרשמה. שעה אחת במקום אמיתי שווה יותר מכל חוברת.