בניסויים של מרטין סליגמן ושטיבן מאייר נחשפו בעלי חיים לגירוי לא נעים שלא יכלו לשלוט בו. בהמשך, כשניתנה להם אפשרות להימלט, רבים מהם לא ניסו.
התופעה שימשה מודל להבנת דיכאון ושל פסיביות אצל אנשים שחוו מצבים ממושכים של חוסר שליטה.
בניסוח מעודכן שפרסמו החוקרים עצמם, הפסיביות היא דווקא תגובת ברירת המחדל, ומה שנלמד הוא ההפך: הגילוי שיש שליטה. זו הבחנה חשובה לשדה השיקומי, כי היא ממקדת את ההתערבות ביצירת חוויות מוצלחות של שליטה ולא רק בהסרת מכשולים.