בעשור השני של שנות האלפיים נערכו פרויקטים גדולים שניסו לשחזר מחקרים קלאסיים בפסיכולוגיה. חלק לא מבוטל מהם לא הניבו את אותה תוצאה, או הניבו אפקט קטן בהרבה.
הסיבות שזוהו כוללות מדגמים קטנים, גמישות יתר בניתוח הנתונים, לחץ לפרסם ממצאים מובהקים, והטיית פרסום.
התגובה בשדה הייתה שורה של שינויים: רישום מוקדם של השערות וניתוחים, שיתוף נתונים, מדגמים גדולים יותר ושיתופי פעולה בין מעבדות. מבחינת סטודנט, המסקנה המעשית היא לא לקבל ממצא בודד כאמת, ולשאול תמיד אם הוא שוחזר.