בטיפול בחשיפה בונים יחד עם המטופל סולם של מצבים מעוררי חרדה, ומתקדמים בו בהדרגה, בשליטה ובהסכמה.
שני הסברים מקובלים לאופן שבו זה עובד. ההסבר הוותיק מדבר על הרגלה, כלומר ירידה טבעית בעוררות עם הזמן. ההסבר העדכני יותר מדבר על למידה מעכבת, כלומר יצירת ידע חדש שמתחרה בציפייה הישנה: הדבר שחששתי ממנו לא קרה, או שקרה והצלחתי להתמודד.
חשיפה איננה זריקה למים. היא מתוכננת, מוסברת מראש, ונעשית בקצב שהמטופל שותף לקביעתו.