ויסות אינו דיכוי. הוא כולל מגוון אסטרטגיות: בחירת מצבים, שינוי מצב, הסטת קשב, הערכה מחדש של המשמעות, ושינוי בתגובה עצמה.
במחקר נמצא שוב ושוב שהערכה מחדש, כלומר שינוי הפרשנות לפני שהרגש התעצם, קשורה לתוצאות טובות יותר מדיכוי הביטוי אחרי שהוא כבר כאן.
אצל ילדים הוויסות מתפתח דרך ויסות משותף עם המבוגר. התינוק נרגע דרך ההורה לפני שהוא לומד להירגע לבד, וזה הבסיס להתפתחות היכולת.