המודל המשפיע בתחום הוא זה של ריצ׳רד לזרוס וסוזן פולקמן. לפיו, אדם מעריך תחילה אם המצב מאיים, ואז מעריך אילו משאבים עומדים לרשותו. ההתמודדות נובעת מהצירוף בין שתי ההערכות.
מקובל להבחין בין התמודדות ממוקדת בעיה, שמנסה לשנות את המצב, לבין התמודדות ממוקדת רגש, שמנסה לווסת את התגובה אליו.
אין סגנון עדיף תמיד. במצב שניתן לשינוי, התמודדות ממוקדת בעיה יעילה יותר. במצב שאינו ניתן לשינוי, כמו מחלה כרונית או אובדן, ויסות רגשי וחיפוש משמעות יעילים יותר. היכולת להתאים את הסגנון למצב חשובה מכל סגנון יחיד.