ברוב המצבים הקליניים אדם עומד בקריטריונים של יותר מאבחנה אחת. דיכאון וחרדה, הפרעת קשב וקשיי למידה, כאב כרוני ודיכאון.
לכך שתי משמעויות. הראשונה מעשית: תוכנית טיפול צריכה להתייחס לתמונה כולה ולא לאבחנה אחת. השנייה תיאורטית: שכיחות גבוהה כל כך של חפיפה מעלה שאלה אם הגבולות בין הקטגוריות משקפים מציאות או חלוקה נוחה.
בשדה השיקומי והרפואי מתווספת לכך תחלואה גופנית, שמשפיעה על התפקוד לא פחות.