המודל המקובל, שפיתחה כריסטינה מאסלאך, מתאר שלושה ממדים: תשישות רגשית, ציניות או ניתוק מהאנשים שעובדים איתם, ותחושת הישג מקצועי ירודה.
נקודה שחשוב לדייק: ארגון הבריאות העולמי מסווג שחיקה כתופעה הקשורה לתעסוקה ולא כמצב רפואי. המשמעות היא שהמקור שלה הוא בתנאי העבודה, ולא בחולשה של העובד.
מכאן נגזרת המסקנה המעשית. התערבויות שמתמקדות רק בחוסן אישי של העובד משיגות פחות מהתערבויות שמשנות גם עומס, שליטה, הוגנות ותמיכה בארגון.