השיטה פותחה על ידי ויליאם מילר וסטיבן רולניק, במקור בתחום ההתמכרויות. הנחת היסוד היא שאמביוולנטיות היא מצב טבעי לפני שינוי, ולא התנגדות.
עיקרון מרכזי: ככל שאיש המקצוע דוחף חזק יותר לכיוון השינוי, כך האדם נוטה לנסח בקול את הסיבות להישאר במקום. לכן השיטה עובדת הפוך, ומזמינה את האדם עצמו לנסח את הנימוקים לשינוי.
הכלים כוללים שאלות פתוחות, שיקוף, אישוש וסיכום. בשדה השיקומי זו אחת החלופות המעשיות לאבחנה השגויה של חוסר מוטיבציה.