מערכת הקשב מוגבלת, ולכן היא בוחרת. בשיחה במסיבה רועשת אפשר לעקוב אחרי בן השיח ולהתעלם מהרעש, אבל אם מישהו יזכיר את שמנו בצד השני של החדר, הקשב יקפוץ לשם.
הניסויים המפורסמים בתחום הראו עד כמה הסינון חזק. כשמתבקשים לספור מסירות כדור, חלק ניכר מהצופים אינם מבחינים באירוע בולט שמתרחש מול עיניהם.
המסקנה המעשית איננה שאנחנו לא קשובים. היא שקשב הוא משאב מוגבל, ושמה שלא נכנס למוקד פשוט לא נקלט.