הגישה המסורתית לשיקום תעסוקתי נשענה על רצף. קודם הכשרה ומסגרת מוגנת, ורק אחר כך, אם בכלל, מעבר לשוק החופשי. תעסוקה נתמכת הפכה את הסדר: השמה מהירה בעבודה רגילה, ולאחריה תמיכה מתמשכת במקום העבודה עצמו.
המודל המובנה והנחקר ביותר בגישה זו הוא IPS. עקרונותיו כוללים פנייה לשוק העבודה התחרותי, התאמה להעדפות האדם ולא רק ליכולותיו, חיפוש עבודה מהיר, שילוב בין שירותי תעסוקה לשירותי בריאות הנפש, וליווי שאינו מוגבל בזמן מראש.
בספרות של בריאות הנפש IPS נחשב לאחת ההתערבויות התעסוקתיות המבוססות ביותר. היישום תלוי הקשר: שוק עבודה, רגולציה, מבנה קצבאות ותרבות ארגונית משפיעים על התוצאות.