האבחנה דורשת חשיפה לאירוע של מוות, פציעה חמורה או איום מיני, ישירות או כעד, ולאחריה ארבע קבוצות של תסמינים: חוויה חוזרת כמו פלאשבקים וסיוטים, הימנעות מתזכורות, שינויים שליליים בחשיבה ובמצב הרוח, ודריכות יתר. התסמינים נמשכים מעל חודש וגורמים לפגיעה בתפקוד.
חשוב להבחין בין תגובה נורמלית לטראומה לבין הפרעה. רוב האנשים שחווים אירוע קשה חווים תסמינים בימים ובשבועות שאחריו, ואצל רובם הם דועכים מעצמם.
הטיפולים עם הבסיס המחקרי החזק ביותר הם טיפולים ממוקדי טראומה שכוללים עיבוד של הזיכרון והתמודדות עם ההימנעות.