המושג פותח על ידי טדסקי וקלהון, והוא מתאר שינוי חיובי שאנשים מדווחים עליו בעקבות התמודדות עם אירוע מטלטל: הערכה מחודשת של החיים, קרבה גדולה יותר לאחרים, תחושת חוזק אישי, שינוי בסדרי עדיפויות או העמקה רוחנית.
שתי נקודות חשובות לדיוק. ראשית, הצמיחה איננה נובעת מהטראומה עצמה אלא מהמאבק וההתמודדות איתה. שנית, צמיחה ומצוקה אינן מוציאות זו את זו, ואדם יכול לדווח בו זמנית על סבל ניכר ועל שינוי בעל ערך.
בפרקטיקה יש סכנה ממשית בשימוש לא זהיר במושג. ציפייה מאדם לצמוח עלולה להפוך לנטל נוסף ולהשתקה של כאב. הכלל המקובל הוא שאין לייצר צמיחה, אלא לפנות לה מקום אם היא מופיעה.