במונחי ה-ICF, השתתפות היא מעורבות של אדם במצב חיים: להיות עובד, סטודנט, הורה, חבר בקהילה. היא נבדלת מפעילות, שמתייחסת ליכולת לבצע משימה מסוימת.
ההבחנה הזאת חשובה בפרקטיקה. אדם יכול לבצע את כל רכיבי המשימה בחדר הטיפול ועדיין לא להשתתף, כי אין תחבורה, כי המעסיק חושש, כי המשפחה מגוננת, או כי הוא עצמו מצפה מראש לדחייה.
לכן מדדי השתתפות נחשבים ליעד אמיתי יותר בשיקום ממדדי יכולת מבודדים. הם נמדדים בעולם ולא במעבדה, והם משקפים גם את הסביבה שבה האדם חי.