הפסיכולוגיה הקלינית עוסקת בהערכה, באבחון ובטיפול במצוקה נפשית ובהפרעות נפשיות. ההגדרה הזאת יבשה, והיא מסתירה שדה רחב מאוד: מטיפול קצר מועד בחרדה ועד עבודה ממושכת עם מצבים פסיכוטיים, מהערכה פסיכודיאגנוסטית ועד עבודה עם ילדים ומשפחות.
שלושה עמודים
הערכה ואבחון. היכולת לבנות תמונה מקיפה של אדם, כולל היסטוריה, תפקוד, סיכון ומשאבים, ולתרגם אותה לניסוח מקרה שמכוון התערבות. בחלק מהמסגרות זה כולל מבחנים פסיכולוגיים, בחלק הרבה פחות.
טיפול. מגוון הגישות רחב: פסיכודינמיות, קוגניטיביות התנהגותיות על גלגוליהן, גישות אינטגרטיביות, טיפול משפחתי וקבוצתי. רוב המטפלים המנוסים מתארים עבודה שמשלבת יותר מגישה אחת, לפי האדם ולפי המצב.
הערכת סיכון ועבודה במשבר. זה החלק הפחות זוהר של המקצוע והוא מרכזי מאוד, במיוחד במסגרות ציבוריות ובאשפוז.
איפה עובדים
מרפאות ומרכזים לבריאות הנפש, מחלקות אשפוז, שירותים לילד ולנוער, קופות החולים, מסגרות ציבוריות שונות וקליניקה פרטית.
מה כדאי לדעת לפני שבוחרים
המגמה תובענית גם בקבלה וגם באורך המסלול. היא מציבה דרישות רגשיות ייחודיות: עבודה מתמשכת עם סבל, אחריות במצבי סיכון, וצורך אמיתי בהדרכה ובעבודה עצמית לאורך שנים.
מה שלא נכון לומר עליה הוא שהיא המסלול הרציני ושאר המסלולים חלופות. היא אחת משבע התמחויות, עם מוקד עניין מוגדר. אם המוקד הזה הוא שלך, זה המקום. אם מה שמושך אותך הוא דווקא הממשק בין נפש, גוף וסביבה, יש מסלולים שנבנו סביב זה מלכתחילה.
