איכות חיים נמדדת בשני אופנים שונים מאוד. אובייקטיבי, כלומר הכנסה, דיור, בריאות וקשרים, וסובייקטיבי, כלומר איך האדם עצמו מעריך את חייו. בשיקום הפער בין השניים הוא לב העניין.
תופעה מתועדת היטב היא שאנשים עם מוגבלות חמורה מדווחים לא פעם על איכות חיים גבוהה בהרבה ממה שמעריכים אנשים בריאים בשמם. התופעה מוכרת בספרות כפרדוקס המוגבלות, ומוסברת בין השאר בהסתגלות, בשינוי נקודת הייחוס ובשינוי בערכים.
המסקנה המעשית חדה. אי אפשר להסיק איכות חיים מתוך תיק רפואי. צריך לשאול את האדם, ולהיזהר מהנחות של הצוות לגבי מה שווה לחיות בשבילו.