בשיח המקצועי יש שני מובנים למילה החלמה, וכדאי להפריד ביניהם.
המובן הקליני מתייחס להיעלמות או להפחתה משמעותית של סימפטומים ולחזרה לתפקוד קודם. המובן האישי, שהפך למרכזי בפסיכולוגיה השיקומית ובבריאות הנפש הקהילתית, מתייחס לתהליך של בנייה מחדש של חיים בעלי ערך גם כשההתמודדות נמשכת.
ההגדרה שמצטטים יותר מכול היא של ויליאם אנתוני משנת 1993: תהליך אישי וייחודי של שינוי בעמדות, בערכים, ברגשות ובמטרות, שמאפשר לאדם לחיות חיים מספקים ותורמים גם בתוך המגבלות שיצרה המחלה.
המסגרת המקובלת לתיאור מרכיבי ההחלמה מוכרת בראשי התיבות CHIME: חיבור לאחרים, תקווה, זהות, משמעות והעצמה. היא נגזרה מסקירה של עדויות אנשים שחוו התמודדות נפשית, ולא מתיאוריה שנבנתה מלמעלה.
המשמעות המעשית היא שינוי בשאלה שמנחה את ההתערבות. לא רק כמה ירדו הסימפטומים, אלא האם האדם חי חיים שהוא מזהה כשלו.